טיפול ככלי לחיים

התמודדות, צמיחה, ומימוש עצמי

שורשי הגישה הטיפולית של פסיכולוגיית האינדיבידואל של אדלר היא התיאוריה הקוגניטיבית ששמה דגש על התפיסה הסובייקטיבית ופירוש המציאות של האדם. קשיים שמקורם בנפש על פי רוב הם תוצאה של פרשנות סובייקטיבית מוטעית של החיים.
האדם מרגע היוולדו (בשל התלות שלו באחרים) הוא ייצור חברתי. לכן, כל מחשבה, רגש והתנהגות מיועדת ליצור תוצאה בהקשר החברתי, כאשר מטרתו המרכזית של כל אדם היא יצירת תחושת שייכות לסביבה בה הוא חי.


לפי גישה זו האדם נתפס כישות הוליסטית: האישיות כולה מאורגנת סביב מטרת על – להשיג תחושת שייכות ותחושת ערך. בנוסף, כל אדם תופס אחרת את המציאות, ומסיק באופן סובייקטיבי כיצד עליו להשיג תחושת שייכות. לאדם בהקשר זה יש חופש בחירה ויצירה. כלומר, האדם בוחר (באופן לא מודע) מה עליו לעשות כדי להרגיש שייכות. לרוב זה מתבטא בהצבת תנאי שרק כשהוא קיים האדם מרגיש תחושת שייכות וערך. התייחסות האדם למשימות החיים תוך תנאי זה הוא סוג של טעות העשויה לפגוע ביכולת התפקוד וההסתגלות שלו בשלושת מעגלי החיים (משפחה, עבודה וחברים). למשל, כדי לחוש תחושת שייכות האדם חושב כי עליו להיות מצטיין ומושלם. תנאי כזה טומן בחובו מחיר כבד הבא לידי ביטוי בשחיקה, פגיעה ביחסים בין אישיים, חרדה מהבאות וקריסה וכאב במידה הוא אינו מצליח למלא את התנאי הצר שהציב לעצמו. בדרך כלל הפנייה לטיפול היא תוצאה של כאב ותסכול מהניסיונות החוזרים להרגיש תחושת ערך ושייכות.

איך מטפלים?

הטיפול האדלריאני מאפשר לטפל במקור הבעיה שהביאה את האדם לצומת הנוכחית. בטיפול מבררים את ההנחות שאיתן האדם יצא לעולם- הנחות על עצמו ועל העולם. הגישה מאפשרת הקלה לסובלים מקשים רגשיים או נפשיים והן ליצירת שינויים בחיים אשר מובילים לתחושת מסוגלות, סיפוק, שיפור מערכות יחסים, שיפור הדימוי העצמי והביטחון העצמי של המטופל.
הגישה גורסת כי לאדם ניתנה חופש בחירה- האופן שבו האדם בוחר להתייחס למציאות ולפעול בה. גישת אדלר רואה את האדם כיצור חברתי, יוצר, יצירתי ובוחר, לא כבול לטראומות העבר (אלא אם כן הוא בוחר בכך), בעל פוטנציאל להגשמה עצמית ושיתוף פעולה.
הטיפול מבוסס על הכוחות של האדם ועל פיתוח המודעות לטעויות בתפיסה הסובייקטיבית שלו.